למה רוב החיממים החיצוניים נהרסים (ואיך תיקנו את זה)
האמת לגבי חיממים חיצוניים היא שהם כמעט תמיד נהרסים בגלל בעיות באטימות שלהם.
בדרך כלל זה קורה בהדרגה – קצת גשם חודר פנימה, או שנוצרת אדים בתוך המכשיר. לפני שאתם מבינים את זה, יש לכם קצר חשמלי או שהרכיבים החשמליים של המכשיר נהרסים. אז המכשיר פשוט נהרס.
כשיצרנו את החיממים שלנו ברמת IP66, רצינו לעצור את המעגל הזה. התמקדנו בשני הגורמים שגורמים להרס המכשירים האלה: מים ואדים.
התמודדות עם המים
רמת IP66 נשמעת כמו מושג טכני, אבל בעצם זה אומר שהמכשיר אטום לאבק ויכול לעמוד בפני מכה של זרם מים חזק.
השתמשנו בחומרי אטימה איכותיים ואטמנו היטב את נקודות החיבור של הכבלים. למה? כי אם מים יגיעו לקצוות החשמליים, ייווצרו קצרים חשמליים. זה מסוכן ומסורבל. על ידי אטימת המכשיר, אנו שומרים על הרכיבים החשמליים יבשים, ומרחיקים את “אזור הסכנה” מהחלקים החשובים של המכשיר.
האויב הבלתי נראה: לחות
אבל הגשם אינו הבעיה היחידה. הלחות היא אויב ערמומי.
כשהטמפרטורות משתנות באופן דרסטי, נוצרים אדים בתוך המכשיר. זה דומה למראה בחדר אמבטיה מעושן. האדים מונעים את מעברם של גלי האינפרא-אדום, כך שאתם משלמים על חימום שלא מגיע אליכם בכלל.
כדי לפתור את זה, הוספנו ציפויים מיוחדים נגד אדים, וכן מערכת אוורור מבוקרת. כך המסלול של גלי האינפרא-אדום נשאר פתוח, והחימום נשאר יציב, בין אם אתם באזור לח או במפעל תעשייתי.
הקושי
יש כמובן חיסרון: כשאתם אוטמים את המכשיר היטב כדי שמים לא יחדרו פנימה, החום לא יכול לצאת החוצה. החיווט הפנימי נהיה חם יותר מאשר בחיממים זולים.
לכן, אי אפשר להשתמש בכל חוט חשמלי רגיל. צריך להשתמש בחוטים שיכולים לעמוד בטמפרטורות גבוהות יותר. אחרת, החומרים שמכסים את החוטים יימסו. זה פרט קטן, אבל זה ההבדל בין חיממer שיחזיק מעמד רק עונה אחת לבין חיממer שיחזיק מעמד עשר שנים.
שימוש בפועל
המכשירים האלה נועדו לעמוד בתנאים קיצוניים. חשבו על המקומות שבהם האלקטרוניקה סובלת בדרך כלל: מזחים, מרפסות חיצוניות, או אזורים שנרטבים כל יום. אפשר פשוט לחבר אותם לחשמל ולשכוח שהם קיימים.
בזכות האטימות הטובה והטכנולוגיה נגד אדים, אנו מונעים את החמצון שגורם להרס המכשירים החיצוניים. זה פשוט עובד.